בטוח לאומי-סניף ירושלים נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ ואח'

פסק דין

בפני

כב' השופטת מרים אילני

תובע

בטוח לאומי-סניף ירושלים

נגד

נתבעות

1.מגדל חברה לביטוח בע"מ

2.אבנר איגוד לביטוחי נפגעי רכב בע"מ

פסק דין

בפני תביעת שיבוב בגין תשלומים ששילם התובע לגב' קרן בבא, שנפגעה בתאונת דרכים ביום 3.8.2000. במהלך ההתדיינות הממושכת בין הצדדים, הצטמצמו המחלוקות ביניהם לסוגית הריבית ההסכמית בגין התשלום השני ששילמו הנתבעות לתובע, ובסוגית שכר הטרחה.

דרישת התשלום הופנתה לנתבעות ביום 16.7.07, וכתב התביעה הוגש ביום 18.7.07.

ביום 22.9.07 (כגרסת התובע) או ביום 24.7.07 (כגרסת הנתבעות) שילמו הנתבעות לתובע סכום של 119,560 ₪, לגביו אין מחלוקת. ענייננו, אפוא, ביתרת התשלום (להלן: "התשלום השני").

היתרה בסך 42,502 ₪ שולמה ביום 22.9.07 (כגרסת התובע) או ביום 12.9.07 (כגרסת הנתבעות). התובע טוען, כי בכך חרגו הנתבעות ממסגרת 45 הימים הקבועים בסעיף 6 להסכם רב השנים ביניהם, ומשכך היא זכאית לריבית ההסכמית הקבועה בו, בשיעור הריבית במשק בתוספת 20%. שיעור השיפוי שטוען לו התובע עומד על 1,527 ₪ (נכון ליום 20.1.2013, לפי הודעה שהמציא ביום 27.1.13 וביקש לראות בה חלק בלתי נפרד מסיכומיו).

הנתבעות חולקות על דרישה זו מכמה טעמים. ראשית, טענו כי התובע אינו זכאי לריבית ההסכמית משום שהגיש את כתב התביעה מבלי שהמתין לחלוף 45 יום ממועד הדרישה, אלא יומיים לאחר המצאת הדרישה. בנוסף, לטענתן הדרישה המקורית הייתה שגויה, והפיצוי המוסכם אינו חל אלא במקרה שנשלחת דרישת תשלום תקינה שלא שולמה במועד; משכך, יש לדחות את הדרישה לריבית הסכמית נוכח התנהלות התובע בחוסר חוסר תום לב. לחילופין גורסות הנתבעות, כי ריבית הפיגורים עומדת על סך 734.7 ₪.

בנוסף, התובע דורש כי ישולם לו שכר טרחת עורך-דין ביחס לחוב בסך 163,589 ₪ בתוספת מע"מ.

הנתבעת טוענת מנגד כי לנוכח המשאבים שנדרשו על ידן לשם ניהול התיק בכל הנוגע לתביעה לשיפוי בגין הלוואה עומדת, אשר לאור פסיקת בית המשפט העליון, לא נדרשה בסופו של יום , הרי שעל התובע לשלם להן שכר טרחה ולא להיפך.

הצדדים לא המציאו ראיות לעניין מועד קבלת התשלום. מכל מקום, אין מחלוקת כי התשלום (השני) הועבר לכל הפחות באיחור של 21 ימים, שכן המועד האחרון לתשלום במועדו (היום ה- 45 מיום המצאת הדרישה) חל ביום 29.7.07; אם תתקבל גרסת הנתבעות הרי שהתשלום הועבר ב- 12.9.07, כלומר באיחור של 21 יום; וכל שכן אם תתקבל גרסת התובע כי הוא הועבר להם ב- 22.9.07, כלומר ביום ה- 31.

לא נעלמה מעיניי טענת הנתבעות בדבר הגשת כתב התביעה בסמוך להגשת מכתב הדרישה, וכן טענתה כי הדרישה המקורית נמצאה שגויה. אולם גם לאחר תיקונה (הפחתת התשלום בגין הלוואה עומדת שקיבלה הנפגעת, כפי שנפסק על ידי בית המשפט העליון), אין בכך כדי לאיין את הדרישה לפיצוי בגין איחור בתשלום על פי ההסכם.

בנסיבות העניין, מצאתי לנכון לחייב את הנתבעות לשלם את הריבית ההסכמית מיום 16.7.07 ועד ליום 17.9.07 (היום הממוצע בין שני התאריכים השנויים במחלוקת).

כאמור, העלה התובע גם דרישה לתשלום שכר טרחת עורך דין והנתבעות העלו דרישה נגדית מטעמן. בשים לב לאופי הדיונים בתיק זה ולמשך ניהולו, אני פוסקת כי כל צד יישא בהוצאותיו.